#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיב. רב יימר אמר שהשוכרים אינם נאמנים כיון שהם נוגעים בעדותם. ומדוע לא נאמין להם במיגו שיכלו לומר למערער שפרעו לו השכר? 	"תירצו התוס' (ד""ה הני) שאין זה מיגו שיראים לומר פרענו לך כי שמא יזכה האחר בדין ויתבע מהם פעם שנית <sup>נז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נז.  וגם הרשב""א כתב כן והוסיף א""נ השתא דתקון רבנן שבועת היסת. אין כאן מיגו, דאי אמרי הכי צריכין הן שבועה, עכ""ד. והתוס' דחו תירוץ זה משום דאמתני תין קיימינן ואכתי לא נתקנה שבועת היסת.</span>"	בבא בתרא תוס' כט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיג. מה תירצו על קושיית רב יימר שהשוכרים נוגעים? 	"רב אשי תירץ דמיירי שהביאו השכר בידם לתתו למי שיפסוק הב""ד. והתוס' (ד""ה אמר) כתבו שר""ח <sup>נח</sup><br>פירש שמר זוטרא בא גם כן לתרץ את קושיית רב יימר ואמר שאם יאמר המחזיק יבואו שני עדים שגרו בו שלש שנים ונתנו לי שכר ויצאו וכעת דרים אחרים טענתו טענה ואין אומרים שהם נוגעים בעדות שהרי אינם גרים שם כעת שיוכל לומר להם תנו לי שכר הבית, אלא אומרים שגרנו והם אומרים שפרעו והפה שאסר הוא הפה שהתיר""<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נח.  והרשב""א הביא דברי מורו הרב ז""ל שג""כ פירש שמר זוטרא בא לתרץ קושית רב יימר אך באופן אחר, שהביא את השוכרים להעיד בב""ד עוד לפני שהגיע המערער ובאופן זה אין הם נוגעים שאין לחוש שיגיע אח""כ מערער. עוד כתב הרשב""א בשם רבותיו שאפשר לבטל נגיעותם ע""י שיחזיר להם את דמי השכירות. ודעת הרשב""א שלא יועיל שקודם סילוקו היה השוכר מתיירא שמא יפסיד שכרו, ועכשיו שזה מחזיר לו שכרו מתבייש הוא ממנו ומעיד לו.</span>"	בבא בתרא כט. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קיד. ומודי ברוכלין המחזירין בעיירות דאע""ג דלא טען טענינן ליה אנן. פרש. (3) "	"רשב""ם פירש דאע""ג דס""ל למר זוטרא דאי טעין טענתיה טענה אבל אנו לא נטעון בשבילו, מודה הוא שאם היה המערער רוכל המחזר בעיירות ואינו חוזר לעירו כי אם לזמן ארוך, דאע""ג דלא טעין לייתי מחזיק סהדי דדר בה רצופות יומם ולילה אגן טעגיגן ליה דחיישיגן שהמחזיק מערים לצאת מהבית כל פעם שהרוכל חזר לעיר.<br>והתוס' (ד""ה אמר) כתבו שר""ח פירש דאע""ג דס""ל לרבא שהעדים שאמרו ששכרו ממנו הבית צריכים להעיד שגרו בו שלש שנים ביום ובלילה, מודה הוא שאם העדים היו רוכלים המחזרים בעיירות מספיק שיאמרו שבידנו היה זה הבית שלש שנים רצופות אע""ג שימים רבים היו מחזרים בעיירות ולא היו בזה הבית עדותם<br>עדות <sup>נט</sup>.<br>ור""ת פירש דאע""ג דס""ל לאביי ולרבא ולמר זוטרא שהעדים צריכים להעיד שראו שהמחזיק גר בבית שלש שנים , הם מודים שאם העדים היו רוכלים המחזרים בעיירות דאע""ג דלא טען טענינן ליה שמספיק שיעידו שבחזקתו היה זה הבית שלש שנים ימים ולילות אע""ג שלא ראו ממש שהרי היו מחזרים בעייירות.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נט.  והרשב""א כתב שלגי' ר""ח לא גרסינן אע""ג דלא טעין וכו' אלא 'ומודה רבא ברוכלין המחזירין בעיירות' ותו לא .</span>"	בבא בתרא כט. - כט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטו. בכמה שנים הוה חזקה ומדוע 1) במקום שזורעים שנה ומובירים שנה 2) בית הבדים שמשתמשים רק ביום 3) חנויות דמחוזא? 	"1) חמש שנים שצריך לקיטת שלש שנים.<br>2) שלש שנים שכך משתמשים שם כולם.<br>3) כתבו התוס' (ד""ה ומודה) שצריך שש שנים ומשום שבני אדם שאינם חנוונים דרים בהם בין ביום ובין בלילה ואותם צריכים גי שנים רצופות יום ולילה, ה""נ החנוונים צריכים גי שנים שלימות דהיינו ו' שנים  <sup>ס</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ס.  והרשב""א הביא שיש מי שפירש שחזקתן בשלש שנים דלישנא דליממא עבידן ללי ליא לא עבידן משמע דלא עבידן לליליא והוו להו כמרחצאות ובית הבדים. ובבית הלוי ח""ג סי' נ מבואר שזו דעת הרשב""ם.</span>"	בבא בתרא כט. - כט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטז. רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא שקנו אמה והשתמשו שנה זה ושנה זה כדי שלא תהא חזקה לזה על זה 1) מדוע הוצרכו לעשות כן והרי לשותפין אין חזקה זה על זה 2) מדוע המערער הוציאה מהם 3) אם היו כותבים עיטרא מתי היתה להם חזקה? 	"1) כתבו התוס' (ד""ה דלא) שרש""י פירש שלא היה להן עדי שותפות <sup>סא</sup>.ור""י פירש שלא היו רוצים שיחזיק האחד שלש שנים שלא תשתכח השותפות.<br>2) שכמו שלא היה להם חזקה זה על זה כך לעלמא לא הוי חזקה.<br>3) רשב""ם כתב שיש מפרשים שלאלתר, ויש מפרשים לאחר שש שנים, והעיקר שחזקתם לאחר שלש שנים.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סא.  וכ""כ הרשב""א והוסיף א""נ י""ל דדלמא סבירא להו כמ""ד לקמן דבנחית לכולה אית ליה חזקה.</span>"	בבא בתרא כט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיז. המערער שאמר אנא בשכוני גוואי הואי 1) מה טען 2) איך מדובר 3) מה נפסק?	"1) המערער טען שבחדרים הפנימים היתה עיקר דירתו והיה עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שדרת בו ברשותי, ולכן לא מחיתי <sup>סב</sup>.<br>2) שלמערער היתה עדות שבית זה שלו היה. וכתבו התוס' (ד""ה בשכוני) שהיו לו גם עדים שהיה בשכוני גוואי אבל לא היו יודעים באיזו דרך היה יוצא. [ובחיי הרי""ם דייק ברשב""ם שמפרש שלא היו עדים[.<br>3) רב נחמן אמר שעל המחזיק להביא עדים שדר בבית לבדו בלא המערער. א""ל רבא שעל המערער להביא עדים כיון שהוא המוציא. כתב הרשב""ם שהלכה כרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני <sup>סג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סב. והרשב""א והרא""ש כתבו בשם הרשב""ם שהשימוש היה בדריסת הרגל שעבר דרכו . והביאו פירוש הרי""ף שפירש שהמערער טען שבארץ מרחקים הייתי באותה שעה שאתה טוען שמכרתיה לך ולא יכולתי למוכרה לך. והרשב""א פירש שהמערער טען שבארץ מרחקים עמדתי כל אותן שני החזקה ולא שמעתי בחזקתך או שלא יכולתי למחות.
<br>סג.  והרי""ף והרשב""א כתבו שהלכה כרב נחמן שאין הלכה כתלמיד במקום הרב. לפי' הרי""ף נפסק שעל המחזיק להביא עדים שהיה המערער עמו במדינה באותו היום כדי שתהיה אכילתו מועלת. לפי' הרשב""א נפסק שעל המחזיק להביא ראיה שהיה עמו במדינה בסוף השלש שנים של שני החזקה .</span>"	בבא בתרא כט: - ל. ותוס'		
